מה עשתה רוח המדבר הכבירה?
כל תושבי העיר "של רוח המדבר הכבירה" ידעו ללא ספק שמשהו רע עומד לקרות בפסטיבל השנה. יותר מדי פייטנים בייתו להם שועלי-מחמד והסתובבו עימם ברחובות כאילו שכחו מי אדון על מי, הכי הרבה מרץ המדבר היפיפה שמישהו ראה בחודשים האחרונים היא נוצת כנף אחת, להקת הראמים האחרונה שנצפתה מנתה פחות מעשרה ראמים, נאות המדבר מתייבשים ונעלמים בזה אחר זה, וחתולי הקרקל התחילו לטרוף תרנגולות משק בית, שזה סימן שנגמר להם האוכל במדבר.
ההכנה לחגיגות התאפיינה יותר בחרדה, הפצת שמועות ומכירה פיראטית של כלי נגינה מבורכים מאשר בפייטנים יוצאים לרחובות ומתאמנים על העוברים והשבים בשירי ההלל החדשים שבדיוק סיימו לחבר לכבוד רוחות המדבר. ביום הצום הסתגרו החוגגים בתוך האוהלים, הפונדקים והבתים שלהם, חוששים לצאת החוצה.
והחג התחיל.
אנשי המדבר החלו להתקבץ בנווה המדבר. כשהפייטן האמיץ הראשון הוציא את חלילו והחל לנגן לכבוד רוחות המדבר והצעירים הראשונים התחילו לרקוד, הרגישו כולם הקלה. האווירה השתחררה, סעודת הפסקת הצום התחילה, השוק התעורר, מוזיקת מדבר עלתה מכל עבר, ובדיחות "העיקר הלחצת את כולנו כל השבוע, אתה הראשון שהשתכר!" או "כמה כסף הוצאתי בגללה על מיתרי הנבל מבורכים!" נשמעו מכל עבר.
כשנשמעה שריקת ההסכתה לשירת נאום פייטן המדבר הגדול וכולם החלו להתקבץ סביב הבמה המרכזית, רוב הנוכחים היו איפשהו בדרך בין "שמחי לבב מיין" לבין ה"עד לא ידע".
פייטן המדבר הגדול הוציא את חליל הקרן המדברי העתיק מנרתיק עור נמר המדבר שלו, ונשימת כולם נעתקה. חליל הקרן המפורסם הזה עובר מפייטן מדבר לפייטן מדבר בירושה כבר עשרות רבות של שנים ומשמש רק לנגינת שיר הברית של פייטן המדבר הגדול עם רוחות המדבר הכבירות, פעם בשנה בפסטיבל רוחות המדבר.
הפייטן הניח את החליל ברוב טקס בין שפתיו, והחל לנשוף. הצלילים הראשונים שבקעו מחליל הקרן כישפו את כולם בתחושת טהרה והתעלות של חידוש ברית… ואז הנגינה הפסיקה בפתאומיות לצליל "קראק", ואיתה התחושה הקסומה: חליל הקרן העתיק של פייטן המדבר הראשי נשבר לשניים.
