מה מספרים על האבנים הלבנות שלאורך החוף?
"טנאר! טנאר!"
"מה עכשיו, קסי?"
"ספר לי את הסיפור על שיר הדיג'רידו!"
"הוא אפילו לא שיר, וכבר סיפרתי לך אותו אתמול. גם בזריחה, ושוב בשקיעה. למה שלא תרצי לשמוע סיפור אחר מדי פעם? למדתי את שיר החיים של צייד שועליי-הכנף שבוע שעבר"
…
"בסדר. אבל הערב אספר לך סיפור אחר."
"לפני שנים רבות, אבותינו נלחמו בענקים. כאשר הם ברחו לתוך העמק, הם השאירו את הענקים מאחור, וחשבו כי הם הגיעו למקום בו לא ירדפו אותם.
אך הם לא ידעו על האויבים שבקרבם: כל מי שידו נגעה בענק, וכל מי שבו הוא נגע, אם לא יגע במים חיים ירח שלם, במולד הירח יהפך לנפיל.
באותה התקופה טקסי המים והאדמה העתיקים קויימו, ואיש לא חשב כי נשקפת מכך סכנה- למעשה, רק מעטים ידעו בכלל על התופעה.
כאשר עברו אל העמק, דבר לא השתנה- הטקסים התקיימו כסדרם, והכל היה בסדר.
אך במלחמת הדייגים, הים היה עימנו, הים והנהרות כולם. ואף לוחם-עפר לא יכל להכנס לתוכם מבלי להענש על מעשיו.
במולדים הראשונים הם עוד הסתדרו עם מעיינות קטנים, אך במהלך הירח השישי היה הקרב על הצוק. הקרב נמשך ירח שלם, ממולד למולד, ללא הפסקה, והצוק היה כל כך מבודד שלא יכלו אנשי-העפר להחליף את החיילים.
במולד הירח השביעי, נהפכו כל חיילי העפר לנפילים. אך השיר ידוע היטב לנגניי העיר.
הם קראו את הנפילים אליהם לספינות, וכאשר נגעו המפלצות במים, נהפכו כולן לאבן."
