משפט לורט

מהו דינם של אלו ששרים שירים המסכנים את החברה הנבנית בעמק?

היה לורט מנגני הנבל הטובים ביותר שנראו בהרים. לאחר כמה שנים בהן לא הצליח לפרנס את עצמו כיאות, לורט נזכר במה במה ששמע על הפייטנים הגדולים של העמק, ועל הכבוד הגדול
.שהם מקבלים. לכן, החליט לרדת אל העמק ולנגן את שיריו בו

הוא הגיע לכפר של-רוח-המפל, ושם התקבל בברכה אך בחשדנות, כי בא מההרים. אך נגנים וזמרים תמיד התקבלו בברכה, והוא הוזמן לשיר את שיריו לאנשי הכפר. לכן, על מנת להרשים את קהלו, הוא ניגן את שירו המסובך והמורכב ביותר: השיר על מאד, ועל הצלתה את ממפולת את הזקן ראואן. אולם, כאשר הגיע אל הבית בו מסופר על גמולה- קבלת מערת הזקן בירושה לפני כל ילדיו, התעורר קול צעקה בקהל.

הוא קטע את שירתו, והביט לראות על מה המהומה. קמו שני פייטנים שנכחו בשירתו, והטיחו בו כי הוא מפיץ דברי חסרי-תרבות, וכי שירו מטיף לפיגוג הרוחות אשר מחזיקות את הדרכים והבתים. כאשר הגן על עצמו באמירה כי שירו הוא רק על גמילת טובה לעוזר, הובהר לו כי אסור לו לצאת משטח הכפר או לדבר עד אשר יוחלט על גורלו.

למחרת עם שחר התאספו פייטנים מהכפרים הסמוכים- מכפר של-מקור-הנחל אל כפר של-הגשר-היציב. הם שרו את צלילי הדרך והכפר עד אשר מילות הדרך והכפר נעשו מילותיהם.

בחצות היום לורט הועלה על המוקד, ושיר עלילותיו הופץ במורדות הדרכים, למען יזכרו הכל את הסכנה בפגיעה ברוחות המחזיקות את כותלי הבית ואת שלמות הדרך.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License