the tail of the top fox

וכך ישב דורו בן קונם, אצבעותיו חופרות בפרוות השועל הנעימה, בעוד השעות עוברות והירח שאנס מתגלגל לו אל הצד השני של השמים. ריח האש והעשן דאך, בשר רב המשרתים התקרר, הגופות המורעלות חדלו מהעלות קצף, והראש של דורו נשאר ריק, שקט ושליו כל אותו הלילה.

הוא לא זע כאשר השועלים, חבריו היחידים, החלו לאכול את בשר בני שבטם, שארי בשרם. הוא לא נע כאשר הגיעו צבועים, גרשו את השועלים ונלחמו על נתחי בשר אדם טובים יותר או פחות.

הירח שקע, השועלים והצבועים הסתלקו. קרני השמש הראשונות הגיעו ללטף את שיערו של דורו ולבשר על בואו של השחר. עורבים החלו להתעורר, לקרוא בקולות צרודים, להתקבץ ולסיים את השאריות שלא אכלו השועלים והצבועים. כשעלתה השמש והבוקר הפציע במלואו, הכיכר נראתה כאילו מרבד תזזיתי ורועש של נוצות שחורות מכסה את כולה.

לפתע נשמעה השתנקות במרחק. הקול היה מספיק מפתיע כדי להוציא את דורו משלוותו המוחלטת. מופתע, הוא החליט לקום ולבדוק מה קורה. הוא שם לב פתאום שרגליו רדומות וראשו סחרחר וכבד. הוא קרע חתיכה מבשרו העשוי היטב של רב הטבחים והכריח את עצמו לאכול, מוקף עורבים ומלווה בשועל.

צליל ההשתנקות נשמע שוב. דורו דחף את הבשר לפיו בגסות והחל לצעוד לכיוון ממנו הגיעה הצליל, אל מרכז השבט.
כמה מטרים קדימה החל להבין דורו שזהו קול בכי וקפא במקום. היתכן כי מישהו שרד? השועל דחף את דורו בעדינות באפו, ודורו הכריח את עצמו להמשיך ללכת. צעד נוקשה אחר צעד. ליבו פעם בעוצמה עזה ועגלי זיעה קרים נטפו במורד גבו. נשמתו נעשתה כבדה והוא קפא על מקומו ונאלץ לשכנע את עצמו להמשיך להתקרב אל מקור הבכי מספר פעמים, בעידוד דחיפות רגישות מהשועל.

ואז הוא ראה אותה. יושבת על הקרקע, שעונה בגבה אל סוכתו של ראש שבט השועלים, ישבה ביתו הקטנה של ראש השבט ומיררה בבכי. לראשה כובע פרוות זאב. שתי צמות אדמוניות נחות על כתפיה, היא מחבקת את בירכיה ובוכה. גילה לא עלה על חמש. דורו עמד קפוא מולה ובהה בה בהפתעה. היא הרימה אליו עיניים עגולות, אדומות כמו שיערה, אדומות כמו פרוות השועל, והביטה בו בחוסר אונים ובמצוקה שרק ילדה יפפיה שכל עולמה אבד לה יכולה להביט באדם.

הזמן כאילו קפא. דורו לא ידע כמה זמן הביטו הוא והילדה זה בזו בלי לדבר.

לבסוף קם השועל, פסע אל הילדה לאט לאט, התיישב לידה, ועטף אותה בזנבו ברוך. לאחר היסוס קל, היא הניחה כפה על גבו והחלה ללטף אותו בעודה דומעת חרש. השועל הרים את עיניו אל דורו ונעץ בו מבט מלא משמעות. כשהילדה הרימה את עיניה שוב, היא כבר לא בכתה, ודורו יכל להשבע שפתאום משהו באפה נראה… שועלי.

דורו לקח איתו את השועל ואת הילדה, בת ראש שבט השועלים, שבט שעד לאותו היום היה זניח בממלכת בני ההרים לכל הדעות, לכל מסעותיו.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License