מלחמת הדייגים

העיר "של רוח הדייג בר המזל" הייתה צל חיוור של ימי השגשוג שלה. רוחות העיר לא העזו להרחיב את התחום שלהן לתוך הים חסר-הגבולות, למרות שירי ההלל האינסופיים שניגנו הדייגים בדיג'רידו על סירותיהם. הדגים המועטים שנלכדו ברשתות היו חיוורים ומעוותים, וטעמם מריר. "נמל הזכוכית" האגדי הפך לשרוט ומוזנח, מגדלי האור ננטשו בזה אחר זה, והעיר התרוקנה אט אט מתושבים.

בשעת מצוקתם, החלו הדייגים לשמוע קול חדש. קול מן המעמקים. קולם של רוחות העומק המסתוריות, שאינן מתגלות לעיני איש, אלא רק לוחשים באוזנו כשהוא לבד על הים.

תחת השפעת הקול, הדייגים יצאו למלחמה. מלחמה ברוחות העיר שנטשו אותם. מלחמה בשדות וביערות שהעזו להמשיך לשגשג בזמן שהדייגים גוועו ברעב. מלחמה בפייטנים שסירבו לעזור להם, ובפייטנים שניסו לעזור ונכשלו, ובראש ובראשונה, מלחמה בפייטנים שעמדו מהצד ושרו שירים על סבלם.

הברית בסוף המלחמה העניקה לדייגים את כל השטח מההר האדום ועד למפרץ — והאחווה בין אנשי הים לאנשי האדמה נעלמה לנצח.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License