"עיר הדייגים היא הדבר הנוצץ ביותר מלבד הים עצמו", אומר הפתגם העתיק. עם העושר שבזזו אנשי הים במהלך המלחמה, הם החזירו את האמת לפתגם. עשרת מגדלי האור שופצו ואוכלסו מחדש. היכל המועצה הכביר, שהפך למקום קינון לשחפים ולאלבטרוסים, קיבל גג לבן בוהק, ואירח שוב את מועצת הפייטנים של העיר. ומעל הכל — נמל הזכוכית נבנה מחדש.
נמל הזכוכית, שעמד שקוף ומושלם כנגד הגלים במשך דורות כה-רבים, ועל פניו חרוט סיפור חייו של כל דייג ודייג. החפץ הדומם שהיה פעם הלב הפועם של אנשי הים.
מאות אומנים עמלו במשך שנות דור. החומרים המיוחדים ליצירת הזכוכית הקשה נשדדו או נקנו מכל קצוות העמק. הפייטנים אספו את שירי-החיים של כל המשפחות בעיר, ושיחזרו כך את סיפורי הדייגים עשר דורות לאחור. הסיפורים נחרטו בדייקנות לתוך הזכוכית.
לבסוף, נמל הזכוכית עמד שוב בודד וגאה — סמל לניצחון הדייגים על אנשי האדמה.
