שבועתו של נוג

מה הבטיח נוג לרוחות העמק בתמורה לזכות להתיישב שם?

ארבעה ימים ולילות חלפו מאז נמלט נוג על נפשו - ארבעה ימים מאז רגליו האדירות של אולאג, הענק בעל שלוש העיניים שלעולם לא מפסיק לבכות, זעזעו את הקרקע שתחת רגליו. תחושת אי-שקט שרתה על נוג, תחושה שמשהו רע מאוד הולך לקרות. הוא רצה לחזור אל השבט שלו, כמה שיותר מהר. לא הבדידות הפריעה לו - הוא יצא כבר בגפו למסעות ציד שנמשכו יותר מארבעה ימים, יותר מארבעה פעמים ארבע, והעמק הזה שבין ההרים סיפק לו מים ופירות מאכל בשפע. ועדיין, הוא חשש. חשש לגורל בני משפחתו והשבט שלו.

כמו כל ציד, גם נוג ידע שאם הוא נלחם בענק ומפסיד אל לו לברוח אל עבר שטחו של השבט, אלא עליו להוליך את הענק הרחק מבני שבטו, אפילו במחיר חייו. וכך עשה נוג: הוביל את אולאג הרחק מהשבט, ומצא את עצמו בארץ חדשה ומופלאה, ארץ של מעיינות מפכפכים וציפורי שיר ובה, כך נראה, אין ענקים כלל. ובכל זאת, נוג חשש. שלושה דורות של ציידים ניסו ללא הצלחה להרוג את אולאג. האם הענק למד מנסיון העבר? האם הוא מכיר כבר את הריח שלהם, וישתמש בו כדי להתחקות אחרי בני שבטו של נוג ולקבור אותם תחת סלעים וגזעי עצים?

את המשך היום, והיום שאחריו, והיום שאחרי היום שאחריו, הקדיש נוג לנסיון למצוא את דרכו חזרה אל הארץ שמעבר להרים. בכל פעם היה מוצא את עצמו חוזר נקודה, הולך לכיוון חדש, ומוצא את עצמו שוב באותו מקום, כאילו הלך במעגלים. "רוחות העמק," קרא נוג, "אני מתחנן בפניכן! אתקין לכן סעודה, אם רק תתנו לי למצוא את דרכי חזרה!". ציפור שיר צייצה לה מבין הענפים. במשך שלושה ימים ושלושה לילות העלה נוג את בשר הציד מנחה לרוחות, ובעצמו לא אכל דבר. אך נראה שהמנחה לא פייסה את הרוחות. נוג תעה ותעה, ואת הדרך חזרה לא מצא.

"רוחות העמק, אני מפציר בכן! אבנה לכן מקדש, לו רק תתנו לי למצוא את הדרך חזרה!" אמר נוג. ציקדה ציקצקה מתוך השיחים. במשך שלושה ימים ושלושה לילות אסף אבנים יפות, גילף דמויות מעץ, ומרח תמציות צמחים צבעוניות על הסלעים, ובכל הזמן הזה לא ישן אפילו רגע אחד. אך גם זה לא הועיל.

"רוחות העמק! אקיז מדמי בתמורה לעזרתכן!". זאבים יללו במרחק. אז הבין נוג מה שניסו לאמר לו הרוחות.

"אשיר לכן שירי תהילה!"
והוא שר, ולראשונה מזה עשרה ימים הצליח למצוא את דרכו מחוץ ליער, אל מרגלות ההרים.
"אשיר כל יום, מעתה ועד מותי!" אמר נוג,
והרוחות נתנו לו כוח לטפס אל הפסגות.
"ולאחר מותי ימשיכו בני לשיר, עד קץ הדורות!"
וכשהרוחות שמעו את שבועתו זאת, התפזר הערפל שלמרגלות ההרים, ונוג ראה את הדרך חזרה אל בני שבטו.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License