בעוד בני האנוש מתפזרים בגלקסיה, מתקשים האזרחים בני ההאמאנו לקבל את עובדת קיום הקסם. בעוד ששמועות, מיסקונספציות וכדומה היו נפוצים כבר מאז תחילת הכיבוש בסליום, רק עם תפוצתם הנרחבת יותר של בני האנוש זכו רוב תושבי האימפריה להיחשף לקסם כתופעה יומיומית. אומנם רוב בני האנוש היו בתחילה מסוגרים בפלנטות, תחנות חלל וספינות אשר היו נפרדות משאר האוכלוסיה, אך עם הזמן, באופן טבעי, החלו מפגשים נפוצים יותר בינם לבין האוכלוסיה המקומית, ובסופו של דבר אפילו התיישבות בגטאות או בישובים קרובים.
יכולתם של בני האנוש להשתמש בקסם נתנה להם נופך מיסטי ומסתורי בעיני רוב האוכלוסיה, אך רק כל עוד אותם בני אנוש היו מסוגרים בפלנטה מרוחקת ותחת שלטון צבאי. כאשר החלו לראות את אותה יכולת מקרוב, ובשימוש תדיר, הפאניקה החלה וגאתה. בני האנוש החלו גם ללמוד כיצד לשלוט בסוגי קסם חדשים - קסמי טכנולוגיה, קסמי ריק, וקסמים מקומיים מוזרים כאלו ואחרים בהתאם לפלנטות עליהן התישבו. הרנסנס הזה רק הגביר את תגובתם הקיצונית של ההמאמנו. בתוך זמן קצר לאחר תחילת הגלות, החלו שלטונות מקומיים להטיל איסורים על הצגת קסם בציבור, ובמקומות נוקשים יותר אף הוטלו איסורים על עצם השימוש בו והמשך הלימודים בקסם.
כמו כל איסור חברתי נרחב כל כך, גם זה לא החזיק מעמד יותר מכמה עשורים.
