רקע: צבא ה-האמאנו נוחל עוד ועוד נצחונות במלחמה על סאליום. במאמץ נואש, מייבשים קוסמי שבט אשדות את הנהר הגדול, שהוא מקור כוחם. מעשה זה ימיט בצורת שתורגש בכל סאליום, ובעוונה יוצא כל שבט אשדות להורג בידי שליט שבט הסהר, הרב-מג העתיק "פאוביוס", המכונה "הפחדן" בפי שונאיו.
שאלה: מה קנו קוסמי שבט אשדות במחיר הנורא של ייבוש הנהר הגדול?
מה קורה: צוות של ארכיאולוגים צולל אל מתחת לקרקעיתו של האגם המנצנץ.
החום, מכל הדברים, היה מה שהציק לאליאסוס באותו רגע. לא הייתה לו סיבה אמיתית לדאוג: הצוות שלו לא הראה סימני מצוקה, מצעיר ועד זקן. גם הציוד פעל כשורה: המצפן המפותל-בשלישית המשיך להתנדנד בכיוונים שונים, והשדון-המרחרח נראה עירני. ובכל זאת, חזאי-הרוחות הבטיחו שיהיה קר בערב, ובשעות כאלה אליאסוס הרגיש שזכותו להיות עצבני. הוא וצוותו המשיכו לחפור פנימה בבוץ הרך, עד שהבורות היו עמוקים מספיק כדי להיעמד בתוכם, כאשר הראש נמצא מתחת לגובה קרקעית האגם. חובבנים היו מסתפקים בשוחות רדודות יותר, אבל כאשר הסכר ייפרץ והנהר הגדול יגעש, הוא יסחף כל דבר שלא מחופר היטב - וזאת, עוד לפני המערבולת.
ברהיק הזקן לא הפסיק לברבר על כך שהמערבולת תחריב את האגם המנצנץ לעד, ועשויה לצרוך כוח קסם רב כל כך שהנהר לא יוכל לעמוד בכך. בתגובה, נאמר לו לשתוק ולהדק את קונכיית-הנשימה שלו.
ואכן, כאשר המים עלו מעל לראשים שלהם, יכלו אלו שהיה להם מעט חוש-קסם להרגיש שמשהו השתבש. אבל המשהו הזה לא היה בעיה שלהם. המערבולת עשתה את שלה, שאבה כמויות אדירות של אדמה מעלה בכוח אל תוך המים, ואפשרה לארכיאולוגים לצלול עמוק בתוך הבוץ הסמיך. הם ניווטו בתוך הבוץ בעזרת מכשיריהם, אינסטינקט, והרבה מזל, כיוון שאיש מהם לא היה יכול לראות דבר שלא היה צמוד למשקפת-הצלילה שלו.
הם המשיכו לצלול עמוק יותר ויותר, עד שהשדון-המרחרח הוביל אותם אל תיבת עץ עתיקה. כל כוח שריריהם נדרש כדי למשוך את התיבה ולהעלות אותה אל מעל פני מה-שהיה-מים. כאשר משכו אותה אל גדת האגם, שברו את המנעול ופתחו את התיבה, השדון תחב את אפו פנימה ונצמד אל כד אבן קטן, מכוסה עיטורים וגליפים מימי קדם. את התכשיטים שמרו הארכיאולוגים לעצמם, כשכר טרחה - הם נתבקשו להביא את הכד בלבד.
הרב-מג העתיק פאוביוס, מלך שבט הסהר, חיכה בטירתו, בעוד המתח מכרסם את עצביו כמו עששת. היו לו את כל הסיבות להתחרט על מה שעשה. אך כאשר הארכיאולוגים הגיעו עם הכד, חששותיו נמוגו. הוא הניח את הכד על כס מלכותו, והחל בטקס.
מכשפי שבט אשדות חוללו סביב כס המלכות בזעקות רמות וקצובות, פיהם מעלה קצף ומבטם מטורף. השומרים הביאו את השבוי, שר-עשרות האמאנו, כבול אך לא מסומם, והניחו את צווארו על ידית הכיסא.
פאוביוס הצמיד את הסכין לצווארו של השבוי, וקרא:
"טאגרין האדיר, ראשון אדומי השיער, בדם אויביך חיית, ובדם אויביך תקום שנית!"
תשובה: טאגרין, המלך הגיבור של שאריה, קם מן המתים.
