עזיבת הקן (סצנה)

רקע: בצעד יוצא דופן, אימפריית ה-האמאנו מגרשת את בני האנוש מסאליום, ומיישבת אותם בכוכבים אחרים. הגלות שוברת את רוחו של המין האנושי. רוב השבטים ממשיכים להתקיים רק כתוספת חסרת משמעות לשם הפרטי, ומאבדים בהדרגה כל משמעות פוליטית או מיסטית.
השאלה: מה טיב הקשר בין אנשים לשנוזים?
מה קורה: ספינת המתיישבים הראשונה נוחתת בהארטיום.

אלימבי צוק סיימה להשכיב את לונטי התינוק לישון, והתפנתה להשגיח על שאר ילדיה. נחיתה עוד שש שעות, ועדיין אי אפשר לראות את הארטיום מחלונות הספינה.
אינבור, בת שש שנים, ישבה ורקמה בשקדנות סוסים סגולים על הבגדים שלהם. אחד הסוסים יצא עקום לגמרי, ואינבור הבינה לחרדתה שיום אחד היא בטח תשכח איך נראה סוס. היא החלה לבכות בשקט, מה שמשך את תשומת הלב של שאר בני המשפחה. בוּן, השנוז הזקן והשמנמן, טיפס על השולחן וחיכך את חוטמו באוזנה.
"בעצם, הסוס שלי לא עקום", חשבה אינבור, "הוא קרנף גדול".
"תראה, בוּן, יש לך קרנף על הכובע!", קראה והניחה ברישול את הכובע של בוּן על ראשו. טוב ויפה, חשב בון, אומרים שיהיה קר בהארטיום.
דאפון, בן שנים עשר, הסתובב בספינה וחיפש משהו לעשות, משהו שיגרום לו להרגיש גדול וחשוב. לא היו ילדים קטנים יותר שאפשר לצעוק עליהם, ועל כן חזר למגוריו. בון התבונן בדאפון, שהחל לחשוב: "אני אארוז לבד את התיקים של כולנו לקראת הנחיתה. אמא תהיה גאה בי!"

מרגע שירדו המתיישבים האנושיים מהספינה, האחריות עליהם עברה מהשומרים ה-האמאנו (ושדי-האבן שלהם) אל האחראי על הספינה, בן אדם משבט חצות. הם עזרו לו להוריד מהספינה את כל בני האדם והאספקה שאיתם, לוודא שאף אחד לא התחבא בתאי המטען - ועזבו. השומרים הציעו לו שד-אבן משלו, שיעזור לו לשמור על הסדר, אך הוא סירב העדיף לבטוח בכישורי ההנהגה שלו, גם כלפי בני שבטים זרים.
במבט מהקרקע, כמו מהאטמוספירה, הארטיום נראה גדול, שחור ומאיים. אלימבי התיישבה על האדמה במבט ריק: היא לא יכלה לשאת את המחשבה שבמקום כזה תיאלץ לבלות את שארית חייה, שכאן ילדיה יגדלו.

"כבר יש לה גורים משלה", חשב בון בעודו נובר בקרקע. "אך היא לא מסוגלת לעזוב את המחילה. העולם שבחוץ מפחיד אותה, ובצדק. קשה לראות את אור השמש בפעם הראשונה. אך היא חייבת לצאת החוצה. היא בהחלט גדולה מספיק. ואם היא לא תחפש אוכל בעצמה, אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילה". בון לעס שורש זר אך אכיל, טיפס על גבה של אלימבי, והתרכז.

אלימבי הקיפה את הספינה, והביטה אל עבר רכס מרוחק. עם קצת שכנוע עצמי, ההר הגבוה הקרוב יכול להיראות כמו הצוק שעל שמו היא קרויה. ואם הוא נראה כמוהו, אולי הוא גם יגיב בצורה הנכונה לשירים הישנים, ויהיה אפשר לגדל עליו פטריות-בשר שמנות ועסיסיות.
במחשבה זו, לבשה אלימבי מעיל חם, אספה את תיקיה, ילדיה ובון, נשמה את האוויר הנקי והצלול של הארטיום, ויצאה לבנות בית בהרים.

תשובה: השנוז אינם רק "חיית מחמד". הם מפעילים כלפי בני האדם את אותה השפעה טלפתית מעודדת ששנוזים בוגרים מפעילים על גורים קטנים.

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License