רקע: בקרב קהילת הקוסמים הרחבה היחס לדימונולוגיה הוא חשדני וזהיר. מדובר בפרדיגמת קסם חדשה, לא צפויה ומסוכנת. אך רוב האוכלוסיה האנושית אינה עוסקת בקסם וההבנה שלה באומנויות הנסתר היא שטחית וחלקית במקרה הטוב.
השאלה: כיצד מתייחס הציבור הרחב לדמונולגיה? האם הוא חושש ממנה ומנסה להגביל אותה, כמו הממסד הקסום המסורתי, או שמא הוא מאמץ אותה בזרועות פתוחות?
מה קורה: נערה מבנות האצולה משכנעת את חברתה להשיג שדון קטן משל עצמה.
בבית קפה קטן ושקט בפאתי סאמירה, עיר הבירה של אימפריית שבט הסהר, יושבות להן שתי נשים צעירות ולוגמות משקאות צבעוניים מתוך קליפות קוקוס. על השולחן ביניהן שרוע יצור משונה: דומה בצורתו לצפרדע, אבל עם גוף יותר מוארך. ובניגוד לצפרדע, העור שלו חלק, מבריק, ויבש למגע. ללנדי, הגבוהה מבין השתיים, מסבירה לחברתה משהו בהתלהבות רבה, עם הרבה תנועות ידיים מוגזמות.
"… והוא לא מסתובב לך בין הרגליים בכוחות עצמו, לא מלכלך, ולא צריך להאכיל אותו! הרבה יותר טוב מכל חיית מחמד רגילה! את חייבת להשיג לך אחד!" אמרה ללנדי, מחווה בידיה לכיוון היצור המשונה שעל השולחן. יאן נעצה בו מבט חוקר. היצור לא הראה סימנים שהוא נושם או מתכוון לזוז לאנשהו, ויאן התקשתה להאמין שאכן מדובר ביצור חי ולא בסוג כלשהו של בובה. "לא יודעת ללנדי… אני דווקא אוהבת את חיות המחמד שכבר יש לי."
"את מתכוונת במקרה לעטלפים? יאן, טיפשונת שלי, הם לא יכולים ללוות אותך במהלך היום. מה הטעם בחיית מחמד שאת לא יכולה להסתובב איתה ולהשוויץ בה?" אז מה אם הם מתעוררים רק בלילה? אני לא צריכה להציג אותם לראווה. העטלפים שלי חמודים, ואני אוהבת אותם כמות שהם. כך יאן חשבה, אך היא לא אמרה זאת. מישהי כמו ללנדי ממילא לא תבין.
"והנה, תראי עוד משהו." הדגימה ללנדי, מרימה את היצור מהשולחן ומניחה אותו על הכתף שלה. תוך שניות ספורות היצור החליף את צבעו מירוק בהיר לתבנית זיגזג בכתום-על-גבי סגול שהתאימה בדיוק לגלימות הצעקניות של ללנדי. "לא כולם עושים את זה. שלי מיוחד." כשללנדי אמרה את זה החיוך שלה התרחב. היא תמיד אוהבת שיש לה משהו שאין לאחרים. "לא שזה יהיה שימושי במיוחד במקרה שלך, עם הגלימות האפורות-שחורות המשעממות הללו של שבט חצות."
שכן באותה תקופה עוד לא שררה עויינות גלויה בין שבט חצות לשבט הסהר, ויאן יכלה להסתובב בגלוי ברחובות סאמירה כשעל פניה משורטט הסימן שמעיד על כך שהיא בת לשבט חצות וההכשרה הקסומה שלה החלה באופן רשמי. סימן דומה נעדר מפניה של ללנדי, ויאן שמה לב לכך בתחושת עליונות.
לפתע היצור שעל כתפה של ללנדי הרים את ראשו. "גבירתי הנעלה, אני חש שעובר בסביבה דמונולוג שמציע למכירה חפצים פלאיים ויקרי ערך במחיר מציאה. כדאי לך לבדוק את העניין." אמר היצור. כלומר, הקול בקע מתוכו, אך לא נראה שהוא מזיז את שפתיו. "או!" עיניה של יאן ברקו בעניין מחודש. "הוא יודע למצוא דברים מעניינים! למה לא סיפרתי על זה קודם, ללנדי?" ובלי לחכות לתשובה, פנתה אל השדון. "עד כמה פלאיים החפצים שאותו דמונולוג מוכר?" היא שאלה. "אני מבטיח לך, גבירתי," ענה השדון, "שהם לא מן העולם הזה."
עם חיוך רחב, ללנדי קמה מכסאה והציעה את ידה ליאן. "בואי ונמצא את הדמונולוג הזה. בטח נוכל למצוא אצלו אחד גם בשבילך." יאן נעתרה בשמחה. השאלה הראשונה שלה אל הדמונולוג היתה: "יש לך אחד כזה בשחור?"
תשובה: דמונולוגיה זו האופנה החדשה שהצעירים מתלהבים ממנה. ההדיוטות להוטים להשיג לעצמם גאדג'דטים חייזריים, ולא מדאיגה אותם במיוחד העובדה שאין להם מושג מניין כל הסחורה הזאת מגיעה.
