עיניים זועמות

מה קרה לציפורי-דרקוני-העצים?

השעה 10 בבוקר, מירו ישב בגן שפעם היה הגן של ראש החוג למוסיקת הלל פונקציונאלית, היום הוא נקרא "גן השלדג". מירו ניסה לסיים להלחין את התרגילים שהוא אמור להגיש בעוד שעה אבל התקשה להתרכז. לאחר מותו בטרם עת של דרקון העצים, לין שותפתו לדירה הצליחה להניח את ידיה על ביצת דרקון שדות, והוא בקע במהלך אותו הלילה. לין העירה אותו בצווחות אושר והכריחה אותו לשבת להתלבט איתה מה השם המתאים ביותר לדרקון.

במקום תווים וכלי נגינה, הסתחררו בראשו קשקשי דרקון ושמות שמתאימים יותר לדגי מחמד מאשר לדרקונים אימתניים. השמש זרחה, רוח נעימה נשבה על פניו, מירו פיהק והתמתח…

דרקונים-תינוקות נושפים לתוך חלילים…
במקום מנגינה בוקעים מתוכם תווים…
התווים חגים סביבו לאיטם…
הם קוראים
"מירו, הלחן אותנו!"… "מירו… מירו…

מירו? מירו, תתעורר, אתה לא מבין מה הולך בקומה למטה." קֶפֵּר, ידידו של מירו, מטלטל אותו בעדינות, חיוך מבודח על פניו.
"מ-ממ? ל-לא נרדמתי. מה השעה?" מירו ממלמל ומשפשף את עיניו.
"השעה כמעט 12, אתה ישן כאן כבר איזה שעתיים," שיט. התרגילים. מאוחר מדי.
"עזוב הכל ובוא נרד למטה."
"מה קורה שם?"
"איזה חמישה יצורים מעופפים עם עיניים זהובות, תוקפים סטודנטים ושרים איזה שיר מוזר על אישיות במשקל העולם כולו, זה צחוקים חבל על הזמן. היי, הכל בסדר? אתה חיוור נורא פתאום."

בדיוק כשמירו פתח את פיו להסביר, פרצו דרך אחד הקירות של הגן חמשת ה"ציפורים", עפו בהיסטריה, מפזרים נוצות לכל עבר וצווחים בצליל מחריד. בעקבות ה"ציפורים", רצו אל הגן גם המון סטודנטים. חלקם סתם סקרנים, חלקם מאוד משועשעים, חלקם נדהמים, חלקם החנונים מהמחלקה לסביבה שהתחילו להתערב על סכומים הולכים ועולים לגבי זהות הציפורים.

אבל "ציפורים" זה לא תיאור טוב. מה הם היו בעצם? גודלם לא יעלה על זה של נער. ראשם ראש לטאה, אפרכסות אוזנייהן גדולות ומחודדות עשויות קרומים. צווארן ארוך ודק, חציו העליון עטוי קשקשים, חציו התחתון מנוצה. נוצותיהם שחורות ומבריקות. זנב לטאה משונן להם, והם מצליפים בו לכל עבר. ועיניהם זהובות, בעלות עומק דרקוני, ללא ספק, עומק דרקוני מוכר להחריד.

פתאום אחד היצורים קלט את מירו וקפר.
"אחי, זה נעצר…"
"כן… אני רואה…"
"אחי… זה מסתכל עליך…"
"למה הוא עושה את זה? הוא מפחיד אותי…"
היצור פלט צווחה עדינה אחת ובהה בריכוז מעמיק במירו. דממה בקרב הסטודנטים.
"אחי… הוא צועד לעברינו…"
ארבעת האחרים נחתו מאחוריו והחלו גם הם לבהות במירו.
"קפר… למה הוא עושה את זה?"
הם החלו לצעוד לעבר מירו, לאט לאט, על טופרים דרקוניים אימתניים.
"אחי… אולי נלך מפה?"
"אני מפחדת לזוז, הם מסתכלים עלי ככה…"
קפר עשה חצי צעד אמיץ לאחור. זה לא שינה ליצורים. אז הוא לקח עוד אחד.
"הינה, אתה רואה? לא קורה כלום, בוא פשוט נלך…"
קפר הסתובב והתחיל ללכת. מירו בלע רוק והרים את רגל ימין.
בבת אחת זינקו היצורים ועפו במהירות מסחררת אל מירו, שרים שיר קינה מוכר על אישיות במשקל העולם כולו.
מירו היה מוכן להשבע שהוא שמע את המילה "אבא" בין שיר לצווחה.

ה"ציפורים" תקפו את מירו וצווחו את שמו. הם פשטו מעליו את עורו, כאילו הם מחפשים דבר מה, והיו מסיימים במלאכתם אילולא הגיעו אנשי משמר הארכי פייטן ולכדו את כל הארבעה. אחד מת.
אחרי שלושה ימים בבית החולים, מירו התעורר. הוא תוחקר באופן יסודי על ידי פייטנים במדי משטרה, ומת במסתוריות כמה שעות לאחר מכן- לפני שהספיק לספר למישהו את תוכן החקירה. לין נמצאה מתה בדירתם כמה ימים לאחר מכן. אמרו שהיא התאבדה מצער, אבל קפר לא מאמין לזה.
הציפורים המסתוריות נלקחו אל ביבר ארמונו של הארכי פייטן ואיש לא יודע מה נעשה בהן או מה עלה בגורלן מאז.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License