מקורו של הנזיד מפרי שיח האישבז

מדוע בני ההרים אינם אוכלים מפרי האישבז, אף על פי שהם מגדלים אותו?

מתוך המדריך לנוסע אל העמק בין ההרים – מתוך הפרק על אוכל ותרבות, מאת ארין בן לונג מהר ראש ענן.
אחד התבשילים המפורסמים של העמק בין ההרים הוא נזיד מפרי שיח האישבז. לנזיד יש מספר גרסאות כמספר הכפרים והמשפחות בעמק. בעיר של-הרוח-הדייג-בר-המזל מגישים אותו עם נתחי דגים, בעיר של-שדות-החיטה מוספים פנימה גרגרי חיטה ירוקה שהושרו יום מראש ומתבשלים בנזיד על גחלים במשך שעות, ובעיר של-רוח-היער מגשים אותו עם מגוון פטריות. המשותף לכולם הוא שכל הגרסאות, ללא יוצא מן הכלל, כוללות את פרי שיח האישבז שצבעו כחול עמוק ומבריק וטעמו עשיר ועמוק עם שמץ של חריפות.

את התבשיל נהוג באופן מסורתי להגיש עם תחילת האביב. פרי האישבז אסור לאכילה במחוזותינו, ההרים שסביב לעמק, אבל פעם בשנה בתחילת האביב אנו נוהגים להביא כמויות ממנו כמתנה לכפרים שבשולי העמק. מנהג זה השתמר במשך דורות רבים, על אף היחסים שידעו עליות ומורדות בין תושבי העמק וההרים, אם כי הנדיבות הזו מצידנו גרמה לכמה עימותים ושפיכות דמים, כאשר אנשי העמק רצו לכבוש לעצמם טריטוריה על מנת לגדל בעצמם את שיח האישבז שצומח באדמה הטרשית של ההרים.
אם אנחנו רוצים להתחקות אחר מקורו של המנהג, אנחנו צריכים לעקוב אחרי הסיפורים העתיקים המסופרים בערב ליד המדורה, על תקופת הענקים והגיבורים. הדורות הקודמים התייחסו אל הענקים כמו עוד אחד מאיתני הטבע, לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. שבטו של נוג לא היה מסוגל לתפיסה שכזו, ולכן לא היה לו מקום בהרים. אחד הסיפורים הישנים יותר מספר על יחסי ידידות חמים עם הענק שיבק ההוגה.

שיבק היה ענק בעל חוכמה עמוקה שאהב להתבונן ביצורים הקטנים ולהעתיר עליהם מהתובנות העמוקות שלו משיחות עם רוחות הטבע, הענק תמיד היה חביב ותמיד נעתר לעזור בבניה, בישוב סכסוכים ובעצה טובה לראשי השבט, הוא היה טיפוס עדין, נדיב וחייכן שנהג לצום כדי לא לפגוע בשום יצור חי. כל זה היה נכון לגביו מלבד יום אחד בשנה - יום הולדתו, אז, פעם בשנה, היה מתיר לעצמו להתנהג כאחרון הענקים הפראים ולמלא את כל תשוקותיו ומאוויו ובניהם זללית כמויות עצמות של בשר אדם. אז אבותינו הקדומים נהגו להתחבא ביערות ולספור אבדות ביום שאחרי, זהו מחיר דמים שנאלצו לשלם על החברות עמו.
במהלך הדורות אימותינו היקרות שמו לב שהענק פיתח תאווה מיוחדת לאנשים שאכלו יום קודם נזיד מפרי שיח האישבז – "זה מעניק לבשרם טעם נימוח עם תיבול אלוהי" סיפר להם הענק הענק למחרת בדמעות כששאלו את פיו, "אין יצור על פני האדמה שיכול לעמוד בפני זה. אנשים שלה פשוט טעימים מדי", אמר.

אילו היה מדובר באנשי העמק, היה נפתח קרב גדול עם שיבק הטוב הלב עד שהיו אבדות גדלות בשני הצדים, אך אנשי ההרים - למרות הצער הרב בליבם על הנופלים - סירבו לוותר על חברות שנמשכה לאורך דורות, והחליטו לעזור לשיבק לתעל את חלשותיו למקום חיובי יותר. בשנה שלאחר מכן הזמינו אנשי ההרים שגרו סמוך לעמק את התושבים שם לסעודות פיוס גדולה וסיום סכסוך הדמים סביב לורט, שבה כל התבשלים היו על טהרת אישבז, והגישו גם כמויות גדולות של פרי שיח אישבז לשימוש עתידי. כשנגמרה הסעודה אנשי ההרים הלכו ורוקנו את מעיהם וכשעלתה השמש למחרת שיבק ביום הולדותו אכל רבים מאנשי העמק שבשרם הדיף ניחוחות אישבז.
היום, אף על פי ששיבק מת מזמן, קיים עדיין הטאבו על אכילת פרי אישבז - וחבל שכך! לכל המטייל בעמק אני ממליץ בחום להצטרף לסעודת תחילת האביב לאכול נזיד אישבז בתאבון ולהרים כוסית לזיכרו של שיבק, ענק עם לב גדול, שהיה ידיד נאמן והרבה מחכמתו מלווה אותנו עד היום.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License