עליית העיר-של-רוח-המדבר-הכבירה הייתה פתאומית כסופת חול: יום אחד היא הופיעה באופק, ותוך זמן קצר להפתיע סוחרי העיר, רופאיה ודוברי-הרוחות בה כבר היו בכל קצוות העמק, משכירים את שירותיהם לכל המרבה במחיר.
תוך שנים בודדות אנשי השבטים הנקראים אוגארו ישבו על יד ימינן של רבים משליטי העמק, וייעצו להם לפי תורת-המגדל.
אנשי שבט אוגארו סיפרו לכל מי ששאל על המגדל העתיק שמצאו בדיונות המזרח. אחרי הכל, אף אדם שבינה בשכלו לא ירצה לעשות דרכו עד לאזורים אלו, מעליהם זורח רק אולהל, הירח הכהה. הם סיפרו על עיר ענקית ובה מגדל גבוה, בנויים מאבן שחורה, שנחשפו עם נדידת הדיונות.
במגדל זה הם מצאו את לוחות החרס שנקראים תורת-המגדל.
בעבר, כך מסופר,שלחו זקני השבט לדיונות המזרחיות משלחת רק כל כמה עשרות שנים: האזור מסוכן, וחשוב שילדיו של אדם שהיה בהן לא ישוטטו בהן גם הם. אך מאז שנמצאה העיר ובה המגדל, הם מתכננים היטב את משלחותיהם, וממשיכים לבקר בה באופן רציף: הידע הצפון בלוחות החמר עצום, חשוב וחזק. אחרי הכל, זה באמצעותו שכעת בני השבט ידועים בכל העמק בתור רופאים ודוברי רוחות שכמותם לא נראו שנים.
כיום, כאשר אנו מתבוננים בכיתבי הימים ההם, אנו יודעים כי אף כי הידע והכוח אמת הם, מגדל ועיר מעולם לא היו.
במזרח, קולות עתיקים החלו שוב לדבר, וכיוונו את זעמם של בני השבטים כנגד אלו שהשאירו אותם לגווע.
