ילד ופרח

מי יזכור את רוחות הטבע?

"הקשיבו תלמידיי את דבריי, כי אל קידמת עירנו באתם.
שירים תלמדו כאן בין כותלינו על קשתות עירנו.

שירי דרך ושירי אוויר, שיר שדה ושיר סירה,
שירי אומנים ואומנים,
שירי סחר ורוקחים.

מכל קצוות העמק באתם, נבחרים הייתם בעירכם,
ללמוד את מורשת שאן.

הקשיבו נא אל עצתי, כי מפתח היא לכל הבא-
העזרו נא בסבלנות, כי שירי-שאן הינם שיטה:
רק מידע על הטבע נוכל להבין את ידע העיר,
כי העיר בתוך הטבע, והשיר בתוך השיר…"

מילים רבות המשיך לומר רב-הפייטנים של אקדמיה. הקיץ היה חם ולח, ורלן התרכז בקושי במילים שזרמו במקצב מונוטוני מעט מפיו של הרב. הוא קיווה כי שאר המורים יהיו ברמה טובה יותר, וממה ששמע הסיכויים לכך היו טובים: תפקידו של רב-הפייתנים באקדמיה היה לפקח על תקינותם של שיריהם של אחרים, ולכן היה חשוב יותר שידע לזהות חריגות מהשיטה מאשר שיוכל לחבר שירים משל עצמו.

בניגוד לרבים מהתלמידים שישבו סביבו, רלן לא נסע מרחק ארוך עד לפתחי העיר-של-הפייטן-הגדול, אלא פשוט יצא מהעיר וירד במדרגות במורד הקשת עד לשער הטקסי, ולכן לא חלק בהתרגשות שחוו שאר התלמידים, שראו בפעם הראשונה את צריח הקשתות העצום של עיר-רוח-הפייתן-הגדול: אל אף שניתן היה לראותו בכל רחבי העמק, ממבט מקרוב היה ניתן להבחין בפרטים הדקים והמדוייקים, ובעיקומים המושלמים של קשתות האבן העצומות.

"שירי צמחים ושירי חיות תלמדו כאן בעונותיכם הראשונות,
סיווגו המופלא של הטבע הסובב, ויכולתו להתחדש מדי שנה,
יראו לכם את מהות הסדר ואת שרידות המחשבה

"

יותר מכל, רלן רצה לרדת שוב למטה. הוא ידע שהדבר יעשה מסובך יותר, וניחש שלכן עודדו אותו כל כך הוריו להצטרף לשורות תלמידי האקדמיה, מתוך מחשבה שהחיים בראש הצריח יספקו את סקרנותו הבלתי נדלית מבלי לאפשר לו לחזור לשוטט בין בסיסי-קשתותיה של העיר.

הם כנראה צדקו- הלימודים הבטיחו להיות מעניינים מאוד מחד, ועמוסים ביותר מאידך אך הם לא ידעו שבין בסיסי העמודים רלן מצא דבר נפלא יותר מכל פרח וצמח, דבר שיחזיר אותו פעם אחר פעם אל מרתפיי החורבה הנטושה במרכז החורש-מתחת-לעיר-של-הפייטן-הגדול.

רלן חזר במחשבותיו על המסלול המוביל אל החורבה, דמיין את עצמו עובר בין סבך הצמחים המטפסים הניטלים מלמעלה, ונזהר שלא להפריע לקיני הציפורים על הריצפה ובשיחים.

הוא שם לב כי בין חריצי מעקה-האבן של הקשת החל לצמוח אחד מהצמחים אשר וודאי ילמדו אותו בקרוב כי שמו הוא "מיוזוטיס", ואשר הזכרונות שנשא בתוכו תיארו שם אחר.

הוא חייך.

עוד כמה שעות.

עוד כמה שעות, תרד השמש, השיעורים יסתיימו, והוא יוכל לרדת חזרה.

למטה.


חזרה לדף הראשי של "הארץ בין ההרים"

Unless otherwise stated, the content of this page is licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 License